בלוג ומאמרים
מאמרים אחרונים:
כלב מגרד ללא הפסקה? כך תדעו אם מדובר באלרגיה למזון
הרעש של קולר משקשק באמצע הלילה או המראה של כלב שמלקק באובססיביות את כפות הרגליים שלו עד שהן מאדימות – אלו סיוטים שכל בעל כלבים מכיר.
כשאתם רואים את החבר הכי טוב שלכם סובל, הדחף הראשון הוא לבדוק אם יש עליו פרעושים או לקנות לו שמפו טיפולי.
אך אם שגרת ההדברה שלכם מושלמת והעור עדיין אדמומי ומגרד, הגיע הזמן להסתכל על צלחת האוכל שלו.
אלרגיה למזון היא אחת הבעיות הנפוצות והמתסכלות ביותר בקרב כלבים כיום.
היא עלולה להופיע פתאום, אפילו אצל כלב שאכל את אותו אוכל לכלבים בדיוק במשך שנים.
לפני שאתם מתחילים להעמיס עליו תרופות כימיות או זריקות סטרואידים נגד גירודים, חשוב להבין שמקור הבעיה הוא כנראה תגובה חיסונית שגויה לחלבון מסוים במזון.
הפתרון היעיל ביותר, שפותר את הבעיה מהשורש ולא רק מעלים את הסימפטומים,
מתחיל לעיתים קרובות במעבר לאוכל רפואי לכלבים או לפורמולה היפואלרגנית מדויקת.
אנחנו בג'ונגל קלאב מומחים בהתאמת תזונה לכלבים רגישים, והכנו עבורכם מדריך מקיף לזיהוי ולטיפול באלרגיה למזון.
איך עובדת אלרגיה למזון אצל כלבים?
אלרגיה למזון אינה בעיה במערכת העיכול (המתבטאת לרוב בגזים או שלשולים ומוגדרת כ"אי-סבילות"), אלא קצר במערכת החיסון.
כאשר הכלב אוכל רכיב מסוים – ב-90% מהמקרים מדובר בחלבון מן החי או מן הצומח (כמו עוף, בקר, חלב, ביצים, תירס, סויה או חיטה) –
מערכת החיסון מזהה בטעות את החלבון הזה כפולש מסוכן (אנטיגן).
בתגובה ל"פולש", המערכת החיסונית משחררת כמויות אדירות של היסטמין וכימיקלים דלקתיים אחרים לזרם הדם.
הריכוז הגבוה של הכימיקלים הללו נוטה להצטבר ברקמות העור העדינות של הכלב, וזה בדיוק מה שיוצר את הגירוד העז והאדמומיות.
נורות האזהרה: 5 סימנים מובהקים לאלרגיה למזון
בשונה מאלרגיה סביבתית (כמו אבק או פריחה עונתית), אלרגיה למזון אינה מושפעת מהעונות ונמשכת לאורך כל השנה. הנה הסימנים הקלאסיים לכך שהכלב שלכם סובל מרגישות לאוכל שלו:
- גירוד כרוני ואדמומיות ממוקדת: הכלב יגרד, ישפשף וינשך במיוחד את אזור הפנים (שפתיים, סביב העיניים),
הצוואר, הבטן התחתונה ואזור המפשעה. העור יהפוך לאדום ומגורה. - ליקוק אובססיבי של כפות הרגליים: זהו אולי הסימן המוכר ביותר. הכלב ילקק וינשך את כפות רגליו ללא הפסקה,
לרוב עד שהפרווה בין האצבעות תשנה את צבעה לחום-חלודה בגלל האנזימים ברוק שלו, ועלולה להתפתח במקום דלקת פטרייתית (כתוצאה מהלחות הקבועה). - דלקות אוזניים חוזרות (Otitis): אם הכלב שלכם מנער את הראש בתדירות גבוהה, והאוזניים שלו מסריחות (ריח שמזכיר שמרים או גבינה מקולקלת),
מפרישות ונוטות לדלקות שלא נעלמות גם אחרי טיפול בטיפות – המקור הוא פעמים רבות אלרגיה למזון שמשנה את המאזן החיידקי בתעלת האוזן. - דלקות עור (Hot Spots) ופצעים מוגלתיים: הגירוד הבלתי פוסק פוצע את שכבת ההגנה של העור,
ומאפשר לחיידקי סטרפטוקוקוס וסטפילוקוקוס לחדור פנימה וליצור פצעים לחים ומזוהמים שמחייבים טיפול אנטיביוטי. - בעיות עיכול משניות: למרות שאלרגיה היא בעיית עור בעיקרה, כ-30% מהכלבים האלרגיים יסבלו גם מתסמיני עיכול קלים במקביל,
גון יציאות רכות, גזים בתדירות גבוהה, והקאות מרובות.
הפתרון: איך מאבחנים ומטפלים נכון? (מבחן האלימינציה)
אי אפשר לאבחן אלרגיה למזון בעזרת בדיקת דם או משטח עור אצל הווטרינר.
הדרך היחידה והאמינה ביותר לאתר את האלרגן ולנטרל אותו היא באמצעות תהליך שנקרא "דיאטת אלימינציה" (Elimination Diet).
שלב 1: איפוס המערכת – מעבר למזון היפואלרגני
התהליך מתחיל בהפסקה מוחלטת של המזון הנוכחי. בהוראת וטרינר, יש להעביר את הכלב לתזונה של אוכל רפואי לכלבים.
מזון זה מבוסס על טכנולוגיית "חלבון מפורק" (הידרוליזט) – החלבונים במזון (לרוב ממשפחת העוף או הסויה) נחתכים במעבדה לחלקיקים זעירים ומיקרוסקופיים.
מערכת החיסון של הכלב אינה מסוגלת לזהות את החלקיקים הזעירים האלו כאנטיגנים, ולכן התגובה האלרגית נפסקת.
לחלופין, ניתן להשתמש במזון "חלבון חדש" (Novel Protein), המבוסס על חלבון שהכלב מעולם לא נחשף אליו בעבר,
כמו ברווז, סלמון או כבש, לצד מקור פחמימה בודד (לרוב אורז או בטטה).
שלב 2: משמעת ברזל (8 עד 12 שבועות)
במהלך דיאטת האלימינציה, אסור לכלב להכניס לפה שום דבר מלבד המזון הרפואי שנקבע לו.
המשמעות היא: אפס חטיפים, אפס עצמות לעיסה, אפס שאריות מהשולחן, ואפילו ללא כדורי תילוע בטעם בקר.
חריגה אחת קטנה, אפילו ביס קטן של פסטרמה, עלולה "לאפס" את השעון האלרגי ולהרוס חודש של טיפול.
שלב 3: תקופת המבחן – מחזירים ומזהים
אם לאחר כ-8 שבועות הגירוד פסק והעור החלים לחלוטין, האבחנה של אלרגיה למזון מאושרת.
כעת, אפשר לבחור האם להמשיך להאכיל את הכלב במזון ההיפואלרגני המצוין הזה לכל חייו (הוא מלא ומאוזן לחלוטין), או לבצע "מבחן התגרות":
מחזירים בהדרגה רכיב אחד בכל פעם מהתזונה הישנה (למשל, מוסיפים קצת עוף נקי), ובודקים אם הגירוד חוזר.
אם הכלב מתחיל להתגרד שוב בתוך שעות או ימים – מצאתם את האשם, וכעת אתם יודעים בדיוק ממה להימנע.
חלק מהמוצרים שלנו:
שאלות ותשובות מורחבות שקיבלנו ואספנו עבורכם על אלרגיה למזון אצל כלבים
האם גירוד כרוני אצל כלב תמיד מצביע על כך שהכלב אלרגי ל[אוכל לכלבים] שלו?
לא תמיד, והאבחון הראשוני הוא קריטי. גירוד כרוני (Pruritus) יכול לנבוע משלוש קבוצות מרכזיות של אלרגיות: הראשונה היא אלרגיה לרוק פרעושים (FAD) – מספיק שעקיצה אחת בודדת תגרום לכלב רגיש להתגרד עד זוב דם במשך שבועות. השנייה היא אלרגיה סביבתית (אטופיה) – תגובה לאבקניות, לקרדית אבק הבית, לעובש או לדשא, שלרוב מופיעה בעונות מסוימות. הקבוצה השלישית היא האלרגיה לאוכל. כדי לבודד את הבעיה, השלב הראשון במרפאה יהיה לטפל בפרעושים בצורה קיצונית ולשלול טפילים בעור. רק לאחר שהוטרינר וידא שהעור נקי לחלוטין מטפילים אך הגירוד נמשך כל השנה ללא קשר לעונה, תעלה סבירות גבוהה שמדובר ברגישות לאוכל לכלבים, ויוחלט על מעבר לדיאטת אלימינציה.
מה ההבדל המדעי בין מזון היפואלרגני רגיל בחנות לבין [אוכל רפואי לכלבים] שדורש מרשם במקרי אלרגיה קשים?
ההבדל טמון ברמת ההפרדה והעיבוד של החלבון. מזונות היפואלרגניים מסחריים (הנמכרים ללא מרשם) מסתמכים לרוב על טכניקת ה"חלבון החדש" (Novel Protein) – הם מציעים חלבון שהכלב לא פגש, כמו סלמון או סלמון וכבש, במטרה לעקוף את האלרגיה הקיימת לעוף או לבקר. מזונות אלו מעולים לרוב הכלבים, אך הם מיוצרים במפעלים שמייצרים גם מזונות רגילים, כך שקיימת סכנה מיקרוסקופית לזיהום צולב.
לעומת זאת, אוכל רפואי לכלבים מקטגוריית Hypoallergenic מבוסס לרוב על חלבון שעבר הידרוליזה (פירוק אנזימטי שחותך את שרשראות החלבון למשקלים מולקולריים זעירים, לרוב מתחת ל-10,000 דלטון), אשר מערכת החיסון אינה מסוגלת לזהות כלל. בנוסף, הם מיוצרים בפסי ייצור נקיים לחלוטין שמבטיחים סטריליות. זהו כלי נשק כבד המיועד לאבחון ולאיפוס המערכת החיסונית במקרים הקשים והעקשניים ביותר.
הכלב שלי בקושי מתגרד, אבל סובל מדלקות אוזניים חוזרות כל כמה שבועות. האם יכול להיות קשר ל[אוכל לכלבים] שלו?
בהחלט כן, וזהו סממן מטעה במיוחד. אצל כלבים רבים, אלרגיה למזון לא מתבטאת בגירוד כללי בכל הגוף, אלא מתמקדת ב"איבר המטרה" – ובמקרים רבים זוהי תעלת האוזן. התגובה האלרגית לאוכל לכלבים גורמת להרחבת כלי דם וליצירת דלקת מיקרוסקופית בעור העדין של האוזן. הדלקת הזו יוצרת סביבה חמימה, לחה ומושלמת להתרבות של חיידקים ופטריות (שמרים מסוג מלסזיה) שחיים שם באופן טבעי. אם הווטרינר נותן לכם טיפות אוזניים, הן מחסלות את החיידקים והדלקת עוברת זמנית – אך ברגע שתפסיקו, האלרגיה תחזיר את הסביבה הדלקתית והפטריות יפרצו שוב. עד שלא תחליפו את סוג החלבון ותטפלו במקור האלרגיה דרך התזונה, מעגל הקסמים של דלקות האוזניים לא יישבר לעולם.
אם מתגלה שלכלב שלי יש אלרגיה למזון ואני מעביר אותו ל[אוכל רפואי לכלבים], האם הוא יצטרך לאכול רק את זה כל החיים?
זוהי החלטה שתקבלו יחד עם הווטרינר לאחר סיום "דיאטת האלימינציה" המוצלחת. קיימות שתי אפשרויות: הראשונה והבטוחה ביותר היא להשאיר את הכלב על האוכל רפואי לכלבים לאורך כל חייו. מזונות רפואיים אלו הם איכותיים, מאוזנים ומכילים את כל הוויטמינים והמינרלים הנדרשים לחיים בריאים, כך שאין שום סכנה בתזונה מבוססת חלבון מפורק לטווח ארוך. האפשרות השנייה היא לנסות להעביר אותו לאט לאט למזון היפואלרגני מסחרי פרימיום בחנות (כמו אוכל מבוסס סלמון או ברווז ללא דגנים), בתקווה שהאלרגיה שלו הייתה רק לעוף ולכן הוא יסתדר עם החלבון החדש הזה. אם בוחרים במסלול הזה, יש לבצע את המעבר תחת מעקב זהיר ולוודא שהגירודים לא חוזרים.
הכלב אכל את אותו [אוכל לכלבים] כבר שלוש שנים בלי שום בעיה. איך יכול להיות שפתאום הוא פיתח אלרגיה אליו?
זהו אחד המיתוסים השכיחים והמבלבלים ביותר. בעלים רבים משוכנעים שאלרגיה מופיעה רק כאשר מחליפים למזון חדש, אך האמת המדעית הפוכה לחלוטין. ברוב המוחלט של המקרים, כלב מפתח אלרגיה דווקא לחלבון שהוא אוכל בקביעות ולאורך זמן ממושך (לרוב עוף או בקר). חשיפה יומיומית ורציפה לאותו חלבון לאורך שנים מאפשרת למערכת החיסון "ללמוד" את החלבון הזה, וביום בהיר אחד – עקב שינוי הורמונלי קל, סטרס או סתם תקלה חיסונית – היא "מחליטה" לתייג אותו כאויב ומפעילה תגובה אלרגית. לכן, העובדה שהכלב חי על אותו אוכל לכלבים מיומו הראשון אינה מהווה הוכחה לכך שהאוכל בטוח עבורו; למעשה, זה מה שהופך את המזון הזה לחשוד העיקרי. זו הסיבה שווטרינרים רבים ממליצים כיום על "רוטציית חלבונים" (החלפת סוג הבשר) כל מספר חודשים אצל כלבים בריאים, כדי למנוע את התפתחות הרגישות העתידית.
—
הבהרה חשובה: המידע במאמר זה נועד לידע כללי והעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי מקצועי.
מזון רפואי (דיאטטי) מותאם למצבים בריאותיים ספציפיים, ויש להתחיל או לשנות את צריכתו אך ורק על פי הנחיה, מרשם ובליווי שוטף של וטרינר מוסמך.
